מעטים היו מעניינים או שנויים במחלוקת כמו כריסטופר היצ'נס. למי שלא מכיר, היצ'נס היה פובליציסט, עיתונאי, דיבייטר וסופר בריטי-אמריקאי שכתב אינספור ספרים על בעיות חברתיות בעולם המודרני. בין ספריו הבולטים: "המשפט של הנרי קיסינג'ר" ו"עמדת המיסיון: אמא תרזה בתיאוריה ובמעשה". על אף שעסק בנושאים כבדים, הוא לא היה רחוק מהומור והיה מצחיק למדי ברגעים מסוימים.
מובן שבגלל מידת השנוי במחלוקת שבו, אי אפשר היה לצפות שהיצ'נס יהיה קדוש – והוא גם לא האמין בקדושים. הוא דיבר בגלוי על אתאיזם והגדיר את עצמו כאנטי-תאיסט. עמדתו לגבי מלחמות השתנתה מעת לעת, במיוחד בהתאם לאזור – המזרח התיכון או הבלקן. הוא גם תמך וגם ביקר נשיאים אמריקאים כמו ביל קלינטון וג'ורג' בוש, מה שהפך אותו לדמות מסקרנת עוד יותר.
חשיבותו של הסופר הבריטי-אמריקאי כריסטופר היצ'נס
כריסטופר אריק היצ'נס נולד בפורטסמות', אנגליה, וכונה "היץ'". הוא היה מאנשי הרוח הבולטים בבריטניה. בן לקצין צי מלכותי, אך כבר בתקופת לימודיו באוקספורד בסוף שנות ה-60 הפך לטרוצקיסט. הוא סיים תואר בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה, ועבר ללונדון לעבוד כעיתונאי.
תחילת דרכו כללה עבודה בסוכנויות ידיעות ובמגזינים שונים. הוא היה דמות בולטת ב-New Statesman השמאלי, כתב בדיילי אקספרס, וגם פרסם מאמרים ב-The Atlantic, ב-Slate וב-The Nation, שם כתב את טור Minority Report בניו יורק ובוושינגטון.
אחת מפעולותיו הראשונות שזכו לתהודה הייתה הגנה פומבית על חברו סלמן רושדי, בעקבות כתיבת "פסוקי השטן". עמדתו הייתה בעד חופש ביטוי מוחלט, בלי קשר לעמדתו האישית. מאוחר יותר היה עורך ב-Vanity Fair והוציא שניים מספריו החשובים: "עמדת המיסיון" ו"המשפט של הנרי קיסינג'ר".
בשנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 הופיע רבות בטלוויזיה, התווכח עם אינטלקטואלים אחרים ונתן פרשנויות לאירועים פוליטיים. בין ספריו הבולטים מהתקופה: "למה אורוול חשוב", "תומס ג'פרסון: מחבר אמריקה", "זכויות האדם של תומס פיין" ו"אלוהים אינו גדול: איך הדת מרעילה כל דבר". הוא היה חלק מ"רביעיית האתאיסטים" יחד עם סם האריס, ריצ'רד דוקינס ודניאל דנט.
הספרים המזוהים ביותר עם כריסטופר היצ'נס
כריסטופר היצ'נס כתב ספרים, מאמרים וכתבות רבים – אי אפשר לכסות את כולם. כאן נסכם חמישה מספריו הבולטים, שמספיקים כדי להכיר את היצירתיות וההשקפות הייחודיות שלו. חלקם זמינים להאזנה באודיו ב-Speechify.
אלוהים אינו גדול: איך הדת מרעילה כל דבר (2007)
בספרו מ-2007 טוען היצ'נס שהדת המאורגנת היא שורש כל הרע בעולם. לטענתו היא לא רציונלית, לא סובלנית, נשענת על שבטיות וגזענות, ומעכבת התקדמות אנושית. הספר כולל 19 פרקים, בעיקר על הדתות האברהמיות אך גם מעט על דתות המזרח.
היץ' 22: זכרונות (2010)
למי שמתחבר להיצ'נס – Hitch-22 (2010) נחשב בעיני רבים כספרו הטוב ביותר, אך גם האחרון. מסע ההשקה שלו נקטע בעקבות גילוי תסמיני סרטן הוושט אצלו. ניתן להאזין לספר ב-Speechify, בקריינות שלו עצמו.
האתאיסט הנייד: קריאות חובה לחסרי אמונה (2007)
שיצא ב-2007, "האתאיסט הנייד" הוא אסופת טקסטים אתאיסטיים ואגנוסטיים בעריכת היצ'נס. נכללים בה מאמרים של שפינוזה, ראסל, מרקס, איינשטיין, האריס, דוקינס, וכן טקסטים מקוריים של רושדי ואיאן מקיואן.
מכתבים לקונטרריאן צעיר (2001)
בהשראת שהותו ב-The New School בניו יורק, "מכתבים לקונטרריאן צעיר" פונה אל הקורא "יקירי X" ומציג דרכי ויכוח שונות ועקביות למי שרוצה להתעמת עם אחרים. הוא מזכיר הוגים כמו אורוול וזולא שהשפיעו עליו.
המשפט של הנרי קיסינג'ר (2001)
מי שמחפש את היצ'נס בשיא הפרובוקטיביות, שיקשיב ל"המשפט של הנרי קיסינג'ר" ב-Speechify. זהו ספר על פשעי מלחמה לכאורה של היועץ לביטחון לאומי ושר החוץ האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר. היצ'נס משמש כמאשים ומעלה טענות על פשעי מלחמה בווייטנאם, בצ'ילה ובמדינות נוספות.
הדעות הפוליטיות והאקטיביזם השנוי במחלוקת של היצ'נס
היצ'נס היה מלא קביעות ודעות שנויים במחלוקת – אין על כך ויכוח. הוא האשים את הכנסייה הקתולית בפשיזם, חזה את נשיאות טראמפ כבר בשנת 2000, וביקר את נועם חומסקי ואף את האיחוד האירופי. הדעות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת שלו היו תמיכתו בהתערבות המערב ביוגוסלביה בשנות ה-90 ובעיראק ב-2003.
המורשת שהיצ'נס הותיר
היצ'נס הותיר חותם ברור על תפישת ההיסטוריה של העשורים האחרונים – פוליטית, סוציולוגית ועוד. אך בעיקר זכור כלוחם חופש הביטוי. גם כשזה סיבך אותו, הוא היה נכון לומר כל מה שחשב כשחש שזה נדרש.
שאלות נפוצות
מה קרה לכריסטופר היצ'נס?
כריסטופר היצ'נס נפטר מסרטן ביוסטון, ב-2011.
האם כריסטופר היצ'נס היה מרקסיסט?
למרות שהתנסה באידיאולוגיות שונות, היצ'נס ראה עצמו מרקסיסט עד יומו האחרון.
מה אמר כריסטופר היצ'נס על הנסיכה דיאנה?
היצ'נס סבר שהנסיכה דיאנה הייתה שטחית ועלובה, ולא הקדיש לה תשומת לב רבה עד מותה והסיקור התקשורתי הסוער. רק אז התחיל להתבטא עליה בשלילה ואף העליב אותה בפומבי.
